הנינג'ות בעיר הגדולה

תיאור חווית השוטטות ללא מטרה, 500 מילים פחות או יותר

התחלנו את התרגיל מאוד מבולבלים מרעיונות ותכנונים שונים ומשונים כמו לדוגמא: להסתובב בשוק עם עגלות סופר או לבעוט בכדור ולעקוב אחריו לכיוון שאליו הוא מתגלגל. יצאנו ל"שטח" לעיר התחתית כשמצלמה בידינו וכוונה אחת בלב, למצוא בקבוק כלשהוא ולבעוט אותו לאנשהוא. אך עוד בשלבים מוקדמים בשוטטות חשבנו על עצמנו שגם לשוטט בלי מטרה כלשהיא ולחוות את האקראיות המרבית שהעיר מספקת לנו, ויחד עם המצלמה נכנסנו לתפקיד ויצרנו לנו חוויה מרתקת בלי שום מטרה.

ההזדמנות שנפתחה לנו בתרגיל זה, היא שעצם זה שהקדשנו זמן לשוטטות ללא מטרה חוץ מאשר לעשות את התרגיל נתנה לשוטטות שלנו מימד של רגישות חופש ופתיחות לחוויה ולדברים שנחשפו לנו בדרך ושללא תיעוד ועשיה מסוג זה לעולם לא היינו רגישים לסיטואציות שחווינו.

לאחר שצילמנו וטרם ערכנו את החומרים המוקלטים יכלנו להתבונן בעצמנו ולראות איך אנחנו נשמעים מתנהגים במרחב ואת התקשורת הבין אישית.

שאךה

איך הגבתם לצפייה בסרט?

אמיר: הופתעתי, מאיך שהקול שלי נשמע, אני נראה פחות טוב ממה שחשבתי. הסרט גרם לי לאבד אוריינטציה ושינה לי את הזיכרון מהסיור עצמו לעומת איך שתפשתי אותו בזמן שהלכתי. הסרט מינף את הסיטואציה החברתית לסיטואציה חברתית עשירה יותר. והבנתי את מהות התרגיל בסופו של דבר.

יוחאי: אחרי שצפיתי בסרט פתאום כול מקום שהייתי בו ישר עלתה לי אסוציאציה לשיחה שהייתה למשתתפים בסרט ויחד עם האסוציאציה מהשיחה עלו לי אסוציאציות מהזהיכרון כמו לדוגמא העיר שצבי הנינג'ה חיים בה ובעצם כשאני צופה בסרט אני לא רואה את העיר בצורה הפורמאלית שלה אני רואה את העיר באסוציאציות וחוויות אלו

שירי: אני הייתי בהלם מוחלט כשצפיתי בסרט היה לי מאוד מוזר לראות את עצמי. העברתי הרבה ביקורת על עצמי ועל ההתנהלות שלי ההליכה והקול. בנוסף תוך כדי הצפייה ותהליך העריכה של הסרט גילתי עוד ועוד פרטים שקרו באותה שוטטות וכול הזיכרון שלי ואפילו הסנטימנט התחילו לקבל נופך של שיטוט בעיר נוסטלגית. בנוסף הופתעתי מהעושר ומגוון הדברים שנתקלנו והתייחסנו אליהם בזמן ומקום כל כך קטן, פיסה קטנה בחיפה.

נהנו מאוד מהפעילות ובעיקרה מהפשטות כפי שיוחאי ציין במהלך הסיור "מה צריך בעצם כדי לעשות את התרגיל מצלמה, אני אתה ושירי. החיים הם עד כדי כך פשוטים"

 צפייה מהנה

חלל מקודש בחיי היום יום

בחרנו להתייחס לחלל הכניסה- גלריה לאומנות בכניסה לויצו. מה הביטויים האדריכליים של החלל וכיצד הם מבטאים את זהותו? את רוח המקום ובאופן מורחב יותר מה מקומו של חלל "מקודש" ביום יום של הסטודנט?

הביטויים האדריכליים בחלל משמרים את רוח המקום -הגלריה,המונומנטלית והפורמאלית של ויצו. האלמנטים האדריכליים שמאפיינים את המקום, חלל גדול, עמודים בעלי נוכחות, שימוש בחומרי גימור שונים מהחומרי גימור ברחבי המכללה, תאורה טבעית שנכנסת מהקומה השלישית דרך הסקיילייט והחלל הכפול שמגביהה את חלל התקרה בצורה משמעותית.

בדקנו את התנועה שהחלל מאפשר והעלנו את השאלה האם חלל כה גדול גורם לנו להיצמד לדפנות ואולי באיזה שהיא דרך להתקרב ליצירות האומנות.

אלמנט נוסף שמשמר את אופיו של החלל זה מיקומו לאן הוא מוביל ומאיפה מגיעים אליו. התחושה היא שאולי לולא מיקומה של הקפיטריה אולי לא היו מרגישים הסטודנטים צורך להיכנס לחלל זה כלל.

ומתוך כול הדברים האלה עולה שאלה מה המשמעות של חלל מקודש ביום יום סטודנטיאלי עם הבונוס היצירתי איך קרה שהחלל הגדול ביותר בשטח הקטן בוא אנו לומדים לא מזמין אותנו לתוכו. לא נותן לנו תחושה שניתן לשהות בו ולא רק לעבור דרכו במבוכה. מה המקום של קפיטריה באזור כזה ואולי הניתוק שלה ע"י המבט ולעיתים אף ע"י מחיצות גבס. רק מגדיל את ערכו הנשגב של החלל כניסה למקום בו אנו מבלים את רוב ימינו.

לדעתינו החלל הזה הוא כמו סדין על ספת אירוח בבית פולני..

המון אהבה
 אמיר יוחאי ושיר

סיכום התרגיל ע"י חברי הקבוצה

המשותף, שימוש בצבעים בביטוי הדו מימידי ותיאור סיטואציה של פנאי .המקום המתואר נמצא במרחב בחוץ .
שלושת הדוברים מתארים את הסיטואציה הדו מימדית מחוץ לפריים
השונה בכל אחד:
אמיר-התיאור הוא פיסי ,מעגל של אנשים. האנשים הם המסות, המחשבות מדברות על התמודדות עם סיטואציה מתוך המטען האישי של אמיר. המקום מתורגם לסיטואציה ,מפגש בין חברים, למקום ולזמן אין חשיבות.

יוחאי- יחואי בחר לכתוב את הטקסט על הציור עצמו, ולהציב את הטקסט במאונך לו. יוחאי היחידי המתאר מבנים בסקיצה.
הוא מציג סיטואציה מפורטת ,המורכבת מדברים קרובים ורחוקים בתחילת הטקסט שכתב .יש רכיב אנליטי מובהק, מבנה הטקסט דומה למבנה של שיר.

שירי-טקסט  לא מונוליטי ישנה תפנית ,אלמנט הכוח . הכנסה של חוויה לתוך הטקסט. ציור מרומז ,מופשט לא ברור מהם כל האלמנטים בציור . נקודות האור שבציור נקשרות אל הטקסט.

סיכום:

מניתוח התרגיל עלו בדיון שלוש שאלות להמשך ההתמודדות והניתוח של הנושא.
- האם מקום הוא דימוי?
-מה הקשר בין מחשבות למקום? ,האם הוא חלק בלתי נפרד מהמחשבה?
 - האם אנחנו תמיד נמצאים במקום כלשהו?

אמיר רוזיי- מעגל

אני חוליה המרכיבה את המעגל . השמש מעלי ודשא לרגלי , בתקווה

שעוד מעט הכדור יגיע אלי.

פעם כולם דרכו על הדשא יחפים ,אח"כ עם נעלים אדומות ,ועכשיו סתם אולסטאר או קז'ואל.

ואז שוב פעם הכדור לא מגיע אליי ,שי לוקח אותו במקומי , אין מה לעשות הוא יותר טוב ממני בכדורגל.

רגע, הנה הכדור הוא בא אליי , הוא נוגע לי ברגל , אין לי מושג אם אצליח להשאיר  אותו באויר !

אלא  שלפחות משהו מצחיק יכול לקרות, ותמיד יש את האפשרות

שמרקו יגיד, וואלה השתפרת בהקפצות.

בכל פעם שהמעגל נסגר כאילו הזמן לא זז מלכת מן הפעם האחרונה

שהמעגל נפתח ויצאתי מהמעגל לדרכי.

עיר, פארק, ופריסבי / יוחאי בן-דוד

עיר, פארק ופריסבי/ יוחאי בן-דוד

המקום הוא הפארק הירוק.

האזור היא עיר גדולה,

המשחק הוא פריסבי.

המקום מקדש את הפנאי

העיר מקיפה אותו

והמשחק יוצר את החוויה

ומוחק את המחשבה.

העיר לוחשת לי בעורפי

והרוח שנוגעת בעצים

מלטפת לי את האוזן

והפריסבי תופס לי

 את העיניים ומושך

אותן יחד איתו.

מקום בזיכרון- שירי

היער מורכב בעיקרו משלושה רכיבים-

אוויר, צל וגוון ירוק

בטיול ביער אני לבד

אני לא יודעת לאן הטיול יוביל

וככל שהטיול מאריך

אני חשה את היער מעמיק.

בתוך זכרוני יש צל כבד וטיפות של אור.

האור רחוק ממני לא נוגע בי

עצים סובבים אותי

ככל שהעצים קרובים אלי הם מגינים עלי יותר.

שש גזעים רחבים נוטעים בי תחושה של חופש מוחלט.

מסתובבת במקומי וכלום לא נוגע בי

כוח

 קצה רשרוש של עץ ופחד שמיימי משתלט עלי

מגששת את דרכי חזרה

בורחת אל האור החזק של המרחבים הפתוחים