תיאור חווית השוטטות ללא מטרה, 500 מילים פחות או יותר
התחלנו את התרגיל מאוד מבולבלים מרעיונות ותכנונים שונים ומשונים כמו לדוגמא: להסתובב בשוק עם עגלות סופר או לבעוט בכדור ולעקוב אחריו לכיוון שאליו הוא מתגלגל. יצאנו ל"שטח" לעיר התחתית כשמצלמה בידינו וכוונה אחת בלב, למצוא בקבוק כלשהוא ולבעוט אותו לאנשהוא. אך עוד בשלבים מוקדמים בשוטטות חשבנו על עצמנו שגם לשוטט בלי מטרה כלשהיא ולחוות את האקראיות המרבית שהעיר מספקת לנו, ויחד עם המצלמה נכנסנו לתפקיד ויצרנו לנו חוויה מרתקת בלי שום מטרה.
ההזדמנות שנפתחה לנו בתרגיל זה, היא שעצם זה שהקדשנו זמן לשוטטות ללא מטרה חוץ מאשר לעשות את התרגיל נתנה לשוטטות שלנו מימד של רגישות חופש ופתיחות לחוויה ולדברים שנחשפו לנו בדרך ושללא תיעוד ועשיה מסוג זה לעולם לא היינו רגישים לסיטואציות שחווינו.
לאחר שצילמנו וטרם ערכנו את החומרים המוקלטים יכלנו להתבונן בעצמנו ולראות איך אנחנו נשמעים מתנהגים במרחב ואת התקשורת הבין אישית.
שאךה
איך הגבתם לצפייה בסרט?
אמיר: הופתעתי, מאיך שהקול שלי נשמע, אני נראה פחות טוב ממה שחשבתי. הסרט גרם לי לאבד אוריינטציה ושינה לי את הזיכרון מהסיור עצמו לעומת איך שתפשתי אותו בזמן שהלכתי. הסרט מינף את הסיטואציה החברתית לסיטואציה חברתית עשירה יותר. והבנתי את מהות התרגיל בסופו של דבר.
יוחאי: אחרי שצפיתי בסרט פתאום כול מקום שהייתי בו ישר עלתה לי אסוציאציה לשיחה שהייתה למשתתפים בסרט ויחד עם האסוציאציה מהשיחה עלו לי אסוציאציות מהזהיכרון כמו לדוגמא העיר שצבי הנינג'ה חיים בה ובעצם כשאני צופה בסרט אני לא רואה את העיר בצורה הפורמאלית שלה אני רואה את העיר באסוציאציות וחוויות אלו
שירי: אני הייתי בהלם מוחלט כשצפיתי בסרט היה לי מאוד מוזר לראות את עצמי. העברתי הרבה ביקורת על עצמי ועל ההתנהלות שלי ההליכה והקול. בנוסף תוך כדי הצפייה ותהליך העריכה של הסרט גילתי עוד ועוד פרטים שקרו באותה שוטטות וכול הזיכרון שלי ואפילו הסנטימנט התחילו לקבל נופך של שיטוט בעיר נוסטלגית. בנוסף הופתעתי מהעושר ומגוון הדברים שנתקלנו והתייחסנו אליהם בזמן ומקום כל כך קטן, פיסה קטנה בחיפה.
נהנו מאוד מהפעילות ובעיקרה מהפשטות כפי שיוחאי ציין במהלך הסיור "מה צריך בעצם כדי לעשות את התרגיל מצלמה, אני אתה ושירי. החיים הם עד כדי כך פשוטים"
צפייה מהנה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה